בטור הקודם דיברנו על המצע לאיטום. הסברנו שבעבר נעשה שימוש בחול כמצע לאיטום, אולם כיום, כשמשאב טבעי זה הולך ונעלם, עושים שימוש ב"סמסום" שהם אבנים קטנות תוצר של גריסה במחצבה. הסברנו שהחול משמש כבידוד אקוסטי טוב (יחסית) לקולות הולם (נקישות) הבאים מהקומה העליונה, ובמקרה של "סומסום" יכולת בידוד קולות אלו היא פחותה הרבה יותר. לכן כדאי במקרים מסויימים, כשמשתמשים בסומסום, להוסיף בידוד אקוסטי על פני רצפת הבטון של הקומה העליונה.

שאלנו האם יש לחול יתרונות או חסרונות נוספים? ומה עוד צריך לשים לב לגבי סומסום?

ראשית, נציין שלחול יש יתרון נוסף: במקרה של שטיפת הרצפה.
חשוב לדעת, שהרצפה אינה אטומה למים. הרוֹבָּה (חומר שממלא את המישקים, הנקראים גם פוגות = המרווח שבין האריחים) אינה אוטמת את הפוגות לחלוטין והמים עשויים לחדור דרך המישקים אל מתחת לריצוף. לכן אם אתם נוהגים לשטוף את הרצפה באמצעות הצפת הרצפה במים, כדאי לחשוב פעמיים. המים, עלולים לחדור דרך המישקים אל מתחת לאריחים אל המצע.

כשהמצע היה חול, זו היתה בעייה יותר קטנה, כי לחול היתה יכולת לספוג כמות מים מסויימת מבלי שהוא יעביר אותם הלאה.

בנוסף, בעבר היו נוהגים לערבב את החול עם צמנט (נקרא גם חול מיוצב), וכאשר המים היו באים במגע עם תערובת החול-צמנט, המים היו "נשאבים" לתערובת ויוצרים שכבת בטון. שכבה זו היתה מהווה מכשול נוסף המקשה על מים לחדור ולחלחל כלפי למטה כלפי רצפת הבטון.

לעומת זאת, הסומסום, המורכב מאגרגטים גדולים יותר מאשר חול, הוא בעל יכולת נמוכה יותר להכיל בתוכו מים. הבעייה מתחילה כאשר כמות המים גדולה (זוכרים שאתם שוטפים את הרצפה בהצפה?) והמים מחלחלים דרך התשתית עד לרצפת הבטון. כאשר מדובר בחדרים רטובים, ניחא, מכיון שיש איטום מתחת לתשתית, אולם ביֶתֶר הבית – אין. מה קורה אז?

המים יחלחלו דרך הסומסום עד לרצפת הבטון שמתחת למצע, ייספגו בבטון ובשלב מסויים יופיעו בצורת כתם רטיבות בקומה שמתחתכם. פה מתחילות הצרות, כי צריך לבדוק איפה הסומסום רווי במים, לשאוב את המים, ליבש את הסומסום, את רצפת הבטון ועוד. לא נעים.

לכן, חשוב לדעת שלא כדאי לשטוף בכמויות מים גדולות ובוודאי שלא נכון לתת למים לשהות על פני האריחים זמן רב, אלא לגורפם מיד.

תכולת הרטיבות של התשתית לריצוף:
בנוסף לדברים שכתבנו ובדיוק מאותה סיבה, חשוב לכם לדעת, שאסור לרצף כאשר הסומסום (או החול) רטוב.
תקן ישראלי 1555 חלק 3 "מערכת פסיפס ואריחי קרמיקה לריצוף ולחיפוי בבניינים: ריצוף", מגביל את תכולת הרטיבות הן של החול והן של סומסום בעת ביצוע הריצוף:
סעיף 2.1.4: "בעת התקנת מערכת הרצפה, תכולת הרטיבות של חול לתשתית (אחוזים במשקל לפני השימוש) לא תהיה גדולה מ-6%...
בעת התקנת מערכת הרצפה, תכולת הרטיבת של האגרגטים המכונים "סומסום" לתשתית (אחוזים במשקל לפני השימוש) לא תהיה גדולה מ-3%..."
כלומר, אחוז הרטיבות המירבי המותר בתשתית של סומסום הוא חצי מאחוז הרטיבות המירבי המותר בתשתית של חול לריצוף והוא מוגבל ל 3%.
מעשית, מבחינתכם, חשוב לדעת, שאם אתם נמצאים בשלב הריצוף בזמן החורף, וערמת הסומסום שאמורה לשמש כמצע לריצוף, עמדה בחוץ במהלך מספר ימי גשם, סביר שלא ניתן להשתמש בה מידית, אלא צריך להמתין עד שהסומסום יתייבש ואחוז הרטיבות שבו יֵרד.

(הדרישה בתקן לבדיקת הרטיבות היא באמצעות מעבדה שבודקת בייבוש בטמפרטורה גדולה מ-105 מעלות צלסיוס).

מה לגבי חול? האם יש לו חסרונות?

ריצוף בחול וטרמיטים:
החסרון העיקרי בחול הוא שעלולים להיות בו טרמיטים. בארץ קיימים מספר מקומות, בעיקר במישור החוף, שבהם נעשה בעבר ריצוף בחול "נגוע" והטרמיטים התפשטו בכל המבנים. הטרמיטים עלולים לעבור מקומה לקומה, גם לקומות עליונות (הם עוברים מתחת לאריחים) ומתפשטים בכל הבניין. הם נוטים לאכול את משקופי העץ ולגרום לנזקים נוספים.
יש אומרים שהטרמיטים מתפשטים בעיקר באיזורים חוליים ולעומת זאת, אם הקרקע היא חרסיתית, הטרמיטים לא מתפשטים הלאה. אם למישהו מהקוראים מידע נוסף בעניין, אשמח לשמוע.
ומבחינתכם, אם החלטתם להשקיע ולעשות שימוש בחול, חשוב לוודא שהחול יהיה נקי לחלוטין מחומרים אורגניים ומזיקים.

מה עוד נדרש לדעת לגבי ריצוף? בע"ה בטור הבא.