שלושה דברים משפיעים על הרושם הראשוני ו"תופסים את העין" למי שנכנס לבית: ריצוף, ריהוט וחלונות. לכן, כדאי לשים לב להקדיש תשומת לב מתאימה לריצוף שאתם בוחרים.
מהו ריצוף טוב? מה הכי כדאי? שיש? אבן? גרניט פורצלן? קרמיקה? מה הקריטריונים לבחירת ריצוף?
יש שבוחרים את הריצוף, על פי המראה וגוון האריחים בלבד. האם זה מספיק?

בעבר, עד תחילת שנות התשעים, רוב הבתים בישראל היו מרוצפים במרצפות טראצו, על שם העיירה Terrazzo שבאיטליה, שם התחילו לעבוד בשיטה זו. אז, קראנו לאריחים "בלאטות". הן היו עשויות מבטון, עליהם היתה שכבת מלט לבן עם אגרגאטים (חצץ) בתוספת פיגמנטים. את פני האריח היו מלטשים והרי לכם "בלאטה".
יתרונות הטראצו היו המחיר הנמוך ביחס לאריחי שיש ועמידות גבוהה. החסרון היה עמידות נמוכה לכתמים, בגלל שהאריח סופג.
בשנות התשעים – החלו להיכנס לשוק אריחי קרמיקה בעלי חוזק גבוה, אלו הם אריחי גרניט פורצלן. עד אז, אריחי קרמיקה שימשו רק לחיפוי קירות חדרי שירותים, מטבחים וכד'.

מראה נקי:
יתרון נוסף שהיה לטראצו על פני אריחי הקרמיקה הוא הפרקטיות. בגלל הדוגמא שעל פני האריחים, לא היו רואים מיד כל לכלוך. לעומת זאת, באריחי קרמיקה חלָקה וללא דוגמאות, ניתן לראות כל לכלוך קטן ונדרשת תשומת לב רבה יותר לניקיון.
בגלל הסיבה הזו, יש בונים שמעדיפים גם היום לבנות באריחי טראצו, או להשתמש באריחי גרניט פורצלן בעלי דוגמא כטראצו. באפשרות זו (האחרונה) הם נהנים משני עולמות: מצד אחד האריח נראה נקי ומצד שני האריח חזק ועמיד לכתמים.

מה הבדל בין אריחי גרניט פורצלן לקרמיקה?

שיטת הייצור של בסיס האריח:
בסיס אריח הקרמיקה עשו מתערובת המכילה חרס שנכבשה בלחץ גבוה מאוד. הכבישה מוציאה את האוויר מהתערובת ומסייעת ליצירת הקשיות. לאחר מכן שורפים את האריח ומעניקים לו גימור באמצעות זיגוג או ליטוש.

לעומת זאת, בגרניט פורצלן, בסיס האריח עשוי מחומרים אחרים המקנים לבסיס קשיות ועמידות גדולה הרבה יותר מאריח קרמיקה "רגיל". אריח כזה ניתן לכבוש בלחץ גבוה יותר ולשרוף בטמפרטורה גבוהה יותר. המשמעות היא שלאריח גרניט פורצלן יש פחות חללים מאשר לאריח קרמיקה.

תקן ישראלי 314 "אריחי קרמיקה לחיפוי קירות ולריצוף" סעיף 1.4.3 "מיון וכינוי לפי ספיגות ממוצעת של האריחים" ממיין את האריחים ל-3 קבוצות ראשיות לפי ספיגות ממוצעת וכל רמה מחולקת ל-3 תת רמות:
סעיף 1.4.3.1 –אריחים שספיגותם הממוצעת נמוכה- אינה גדולה מ-3%. הכינוי: I.
סעיף 1.4.3.2–אריחים שספיגותם הממוצעת בינונית – גדולה מ-3% ואינה גדולה מ10%. הכינוי :II.
סעיף 1.4.3.3- אריחים שספיגות הממוצעת גבוהה – גדולה מ 10% - הכינוי: III

ספיגות:

ראשית –מהי ספיגות? ספיגות משמעה שאם תניחו אריח בתוך דלי מים, הוא "ישתה" אותם. למה? כי יש בתוך האריח חללים, שלתוכם ייכנסו המים. בעבר נהגו להניח את האריחים בדלי מים, למשך הלילה שלפני היישום, כדי שהאריח יהיה רווי במים ולא "ישתה"את המים של המלט להדבקה. כיום, באריחי גרניט פורצלן, לא נהוג לעשות זאת.

מהו גרניט פורצלן?

בתקן מופיעה הערה (הערה 7): ש"אריחים המיוצרים בכבישה שספיגותם הממוצעת אינה גדולה מ-0.5% מכונים "אריחי פורצלן". אריחים אלה מכונים בטעות בפי הציבור "אריחי גרניט-פורצלן"".

כלומר, התקן מסב את תשומת לבנו שאריחי גרניט פורצלן הם בעצם אריחי קרמיקה אלא שהם בעלי ספיגות מאוד נמוכה - (רמה Ia) פחות מ-0.5%, כלומר אחוז החללים שלהם נמוך מאוד. אין טעם להשרותם במים כי אין בהם כמעט חללים.

הם אמורים היו להיקרא אריחי פורצלן ונקראים בטעות "גרניט פורצלן". יש אומרים שהוסיפו לאריחים אלו את המילה "גרניט" כאלמנט שיווקי, כדי לטעת בציבור את הרושם שהם חזקים.
האם טוב לנו שהאריח הוא בעל ספיגות גבוהה (כלומר בעל אחוז חללים גבוה)?

תשובה: יש לכך שני צדדים.

מצד אחד, זה לא טוב, כי ככל שהספיגות גבוהה יותר, יש יותר חללים בתוך האריח, הוא חלש יותר, רגיש יותר לעומס ועלול להישבר בקלות ולכן נחשב כבעל איכות נמוכה יותר. אריח כזה מתאים יותר לקירות, שם העומס עליו נמוך יותר מאשר על הרצפה. לעומת זאת, כשדורכים על אריח או מניחים עליו חפצים כבדים, במיוחד בפינות (אם העבודה נעשתה שלא כפי שצריך) הוא עלול להישבר.

מצד שני, אם אין באריח חללים כלל או שיש חללים בכמות מועטה, גם זו יכולה להיות בעייה: כפי שאריחים כאלו אינם סופגים מים, כך חומרי המליטה אינם חודרים לתוכם. באריחי קרמיקה, חומרי המליטה היו חודרים לחורים הזעירים וגורמים להידבקות. במקרה של אריחי גרניט פורצלן, פני השטח חלקים מאוד, החורים זעירים מאוד אם בכלל, וחומרי המליטה אינם יכולים לחדור לתוכם. המשמעות היא שלא נצליח להדביק אותם לרצפה או לקירות. זה דומה מאוד להדבקת זכוכית, שחומר ההדבקה אינו חודר לתוכה. ייתכן שבשלב הראשון האריח יידבק לרצפה או לקיר, אולם לאחר זמן – ייפרד.

מה הבעייה? אי אפשר להדביק זכוכית?

תשובה: אפשר להדביק זכוכית אבל חובה להשתמש בחומרים המתאימים. אם בעבר, היינו משתמשים בדלי מלט ושלושה דליי חול על מנת להכין את התערובת להדבקת אריחי הקרמיקה, לא נוכל לעשות באופן דומה באריחי גרניט פורצלן ותקופה זו חלפה ויש להשתמש בדבק מתאים על מנת שהאריחים יישארו מחוברים לרצפה או לקירות, לאורך זמן.

שכנים שלי, לא התייחסות לחומרי המליטה באופן מיוחד, כי "מי יודע על אחוז החללים באריחי גרניט פרוצלן או שעלולה להיות בעיית ההתדבקות?" הם סמכו על קבלן הריצוף שיעשה כטוב בעיניו בהתאם לניסיונו.
לאחר 5 שנים שחלפו מיום כניסתם לבית, ביום בהיר אחד, כל חיפוי הקרמיקה בחדרי האמבטיה התחיל להיפרד מהקירות. האריחים נפרדו מהקירות בשלמותם מבלי שנשברו. האריחים היו נקיים מבלי שנדבקו עליהם שיירי טיח. המשמעות היא שההידבקות לא היתה טובה. הם נאלצו להדביק את האריחים מחדש, בשנית. למזלם או שמחתם אריחים לא חסרו...
אז מה עושים?

שימוש בחומרים מתועשים:

בשנים האחרונות גוברת והולכת הנטייה להשתמש בטיט ודבקים מתועשים, המגיעים לאתר באבקה (בשקים) ומוסיפים להם מים בלבד. לחומרים יש תוספים מתאימים ויש לבדוק שהחומר בו עושים שימוש מתאים גם לאריחים שלכם.

מערכת חומרים:

בנוסף, מסתכלים על כל החיפוי או הריצוף כ"מערכת" אחת שלמה. מה זאת אומרת מערכת? הכוונה שכל החומרים שבהם משתמשים, יהיו מתוצרת יצרן אחד. לדוגמא:
במקלחות נדרש לאטום את הקירות . חומר האיטום הוא צמנטי. מלבד האיטום יש נרצה גם להדביק את אריחי הקרמיקה. רצוי שהטיח וגם הדבק להדבקת האריחים לקיר, יהיו מתוצרת של יצרן אחד. במקרה כזה, החומרים יודעים "לדבר" זה עם זה ובעיקר – להתקשר.

זה מקטין את החשש שהחומרים לא "יעבדו" יחד ולאחר זמן ייפרדו זה מזה, כפי שקרה בדוגמא שציינו. יעוץ תוכלו לקבל אצל היצרנים.

בהצלחה
סוף מעשה בתכנון תחילה