באחד הטורים הקודמים הזכרנו שישנם אנשים שאינם מתקינים תריסים כדי הבית לא יהיה חשוך.

האם אכן נכון שכשיש תריסים הבית חשוך? האם הנטייה שלנו היא לא לפתוח תריסים? ולמה?

ראשית – זה שהתריסים מוגפים זו לא בהכרח בעייה. לא כולם אוהבים אור. יש אנשים שהם "אנשי לילה"ודווקא אוהבים חושך. יש לי חבר שתריס הגלילה בבית שלו התקלקל. אשתו לוחצת עליו שהוא יתקן את התריס. הוא אומר לי בסוד: אני בכלל לא ממהר לתקן את התריס. אני איש לילה ואוהב שהבית חשוך. מאז שהתריס התקלקל התחלתי לפרוח גם במשך היום... לאנשים כאלו הטור הזה פחות רלוונטי.

אנשים מגיפים את התריסים בלילה בגלל שהם לא רוצים להתעורר מאור השמש החזק או כדי להרגיש בטוחים יותר בבית.

האם בבוקר, כשאנחנו מתעוררים ונמצאים בבית, האם אנחנו פותחים את התריסים?

יש אנשים שאכן פותחים את התריסים והחדרים מוארים. אבל, מצד שני, ניתן לראות, במקרים רבים, שתריסי חדרי השינה, במיוחד בצמודי קרקע, נשארים מוגפים, למרות שרוב האנשים אוהבים אור. למה?

מניעת טרחה:

לדעתי זה סוג של מאמץ שלפעמים אנחנו חוסכים מעצמנו (שלא לומר עצלות...). אנחנו אומרים לעצמנו (במחשבה, אם בכלל) "אני תכף יוצא מהבית, בשביל מה לפתוח את התריס, אחר כך אני גם צריך לסגור אותו" או "עוד מעט מחשיך, בשביל מה לפתוח את התריס הרי בלילה בלאו הכי אני סוגר את התריסים". בקיצור, אנחנו לא אוהבים "להתעסק" עם התריסים, לפתוח לסגור וכו'. פשוט יותר "להדליק את האור".

אם מדובר בתריסי רפפה (להבדיל מתריסי גלילה) שכדי לסגור או לפתוח אותם צריך לפתוח את החלונות, להזיז את רשת ורק אז לפתוח את התריסים, במקרה זה בודאי יותר נוח להדליק אור (מאשר ללחוץ על כפתור ולפתוח תריסי גלילה חשמליים). בחורף על אחת כמה וכמה, שאם פותחים את תריסי רפפה, הקור חודר לתוך החדר המחומם ואנחנו רוצים לחסוך מעצמנו את הפעולות הקרות האלו (יתרון שיש לתריסי רפפה יבואר בהמשך).

אז מה עושים? האם יש פיתרון לבעיית החושך בחדרים בצורה פשוטה שאינה דורשת מאמץ?

פיתרון אחד נוח מאוד וחוסך את הטרחה הזו הוא תריס גלילה חשמלי רגיל, שיש לו תוספת והיא הפעלה באמצעות שָלָט RF (radio frequency) שניתן לתִכנות. בשָלָט כמה אפשרות לתכנות. ניתן לתכנת את התריסים שיִפָּתְחו (חלקית או באופן מלא) בבוקר בשעה קבועה, ייסגרו כשאתם יוצאים מהבית, אחרי הצהריים יפתחו ולקראת ערב ייסגרו שוב וחוזר חלילה. כך, החדרים והאיזור הציבורי יהיו מוארים ונעימים. כמובן שניתן תוכלו לסגור או לפתוח את התריס כאוות נפשכם, ללא כל קשר למערכת.

יתרון נוסף לתריסים הנשלטים באופן זה הוא שניתן לתכנת אותם גם לשבת. הרבה מאלו שעושים תריסים חשמליים, נזכרים מאוחר מידי, לאחר שהתריסים מותקנים, שמידי שבעה ימים מופיעה לגמרי לא בהפתעה השבת, כשלא ניתן לפתוח את התריסים באופן הרגיל ואז מחפשים פתרונות. לא כולם מוצלחים. אם אתם חושבים על זה מראש, ניתן להתקין "מנואלה" לתריס, או במקרה של תריסים עם RF, ניתן לפתוח ולסגור אותם בשבת באמצעות תכנות מראש.

צורך בפרטיות:

יש אנשים שבכלל לא מפריע להם שמסתכלים עליהם, לתוך ביתם, על צלחת האוכל שלהם או על האופן בו הם אוכלים. מצד שני, יש הרבה מאוד אנשים שעדיין מעדיפים את הפרטיות המלאה שלהם ושאף אחד לא יסתכל לתוך הבית גם במהלך היום וקל וחומר בשעות הערב והלילה, כשבאופן טבעי אדם מתארגן לקראת השינה ואינו לבוש כפי שהוא יוצא מביתו.

אם המגרש של ביתכם גדול, רחוק מעוברים ושבים או משכנים, יושב על גבעה מול האופק הרחוקואין נפש חיה שיכולה לצפות לתוך הבית יש לכם פרטיות. אבל במקרים רבים גם אם יש פרטיות בכיוון אחד, לכיוון האופק, בצד השני של הבית נמצאים שכנים או עוברים ושבים.

לכן, זו סיבה נוספת המסבירה מדוע התריסים בחדרי השינה, פעמים רבות נשארים מוגפים ואין אור יום בחדרים אלו.

מה ניתן לעשות כדי שיהיה אור מצד אחד ומצד שני תהיה פרטיות?

באירופה ניתן לראות בבתים שממש "יושבים" על הרחוב, שמשתמשים בוילון לבן מתָּחֲרה חצי שקוף. במשך היום יש הרבה יותר אור בחוץ מאשר בתוך הבית ולא ניתן לראות לתוכו. הוילון החצי שקוף משמש כמסך, מאפשר לאור השמש להיכנס אל תוך הבית וכמעט אינו מאפשר לנמצא מבחוץ לראות פנימה, אבל מאפשר למי שנמצא בתוך הבית, לראות את מה המתרחש בחוץ.

זה פיתרון למהלך היום. אבל בשעות אחרי הצהריים כשהשמש כבר נוטה צריך לסגור את התריסים כדי לקבל פרטיות.

אז מה עושים?

תריסי רפפה:

הפתרון למקרה זה בחדרי השינה הוא תריסי רפפה: תריסי רפפה הם תריסים עם "שְלָבִּים". ניתן לפתוח את השלבים של התריס באופן חלקי. אם השלבים משופעים כלפי חוץ, ניתן במידה רבה לראות ופחות להיראות. אם התריס מחולק לשניים, אפשר שהחלק העליון יהיה פתוח לגמרי (השלבים של התריס יהיו במצב אופקי ויכניסו הרבה אור) ובחלק השני, התחתון יותר, השלבים של התריס יהיו במצב אלכסוני ויאפשר לכם לקבל פרטיות).

החיסרון, כפי שהסברנו בנושא הקודם, הוא פתיחתם וסגירתם. בנוסף, אם יש לכם ילדים קטנים (נמוכים)הגישה לתריסים קצת יותר קשה להם והתריסים והתאורה בחדר יישארו כפי שהשארתם אותם בעצמכם.

בסה"כ זהו פיתרון טוב ומוצלח לחדרי שינה.

תריסי גלילה עם פרטיות:

תריסי גלילה אהובים על האדריכלים. לא רואים אותם. הם נעלמים אי שם בתוך הקיר ואין להם "נוכחות". מצד שני, התריס נפתח מלמטה. לא ניתן לפתוח את התריס "קצת" כדי שיהיה אור, כי אז יש לנו פחות פרטיות.

איך משלבים בין שניהם? תריס גלילה וגם פרטיות?

עצתי לכם: מחלקים את החלון לשני חלקים. חלק תחתון וחלק עליון. החלק התחתון יכול להיות קטן יותר מהעליון (כשליש מגובה החלון). בחלק התחתון תהיה זכוכית "חלבית", או בלתי שקופה (זכוכית סבתא). מה אתם מרוויחים?
לא צריך לסגור את כל התריס כדי לקבל פרטיות. ניתן לפתוח את תריס הגלילה קצת (לפי גובה הזכוכית הלא שקופה). באופן זה יכנס אור מצד אחד דרך הזכוכית החלבית, אבל מצד שני הפרטיות שלכם עדיין נשארת במלואה.
לשיקולכם.

בהצלחה

סוף מעשה - בתכנון תחילה