בטור הקודם התייחסנו לאיזור כניסת המים למרזב. בטור הזה נתייחס לאיזור מוצא המים ממנו.

מה יהיה גובה מוצא צינור המרזב פנימי (המרזב עצמו בתוך עמוד/קיר הבית) מעל פני הקרקע? מה חשוב לדעת מבחינתכם?

תשובה:

אם אתם מעוניינים בשפיכה חופשית לסביבה (להבדיל משפיכה שמתועלת באמצעות צינור שרשורי, המוביל את המים למקום אחר), רצוי שגובה מוצא המים של המרזב יהיה 15 - 20 ס"מ מפני הקרקע הסופיים.

עד כאן הכל פשוט ורגיל.

אלא מאי?

איך מוודאים שבעת הביצוע האינסטלטור מתקין את הצינור בגובה המתאים? האם מישהו מכתיב את הגובה?

לרוב, קבלן רציני מקפיד על הנושא הזה, אבל לפעמים מפספסים קצת ולכן העלנו את הנושא הזה כאן:  

אני מכיר לפחות שני מקרים שראיתי בזמן האחרון, שגובה מוצא המרזב היה נמוך מידי ביחס לגובה פני הקרקע והפיתוח. זה אומר, שאילו היו ממלאים את האדמה לגובה הרצוי, היה מתקבל מצב שהמרזב "שתול" בתוך האדמה, כלומר המים שבתוכו לא יכולים להתנקז. לחילופין, אפשר להעמיק את איזור הקרקע שמסביב למרזב, אבל בכך אנחנו במודע ומראש יודעים שתיווצר לנו שלולית באותו מקום עד שהמים יעלו למפלס שממנו הם יכולים לזרום למקום נמוך יותר, אם זה אפשרי. זוכרים שרצינו שפיכה חופשית...?

למה זה קרה?

במהלך הבנייה (בניית השלד) אף אחד לא שם לב שגובה מוצא המרזב נמוך מדי, כי מפלס הקרקע מסביב, הוא בגובה תחתית קורות הקשר ועדיין אין מילוי אדמה גננית.

התקלה התגלתה רק כשהקבלן הגיע לסוף שלב הפיתוח, בעת מילוי אדמה גננית. רק אז ניתן היה לראות שמוצא המרזב מתחת למפלס פני הקרקע. בשלב הזה כבר ממש מסובך לשנות את גובה מוצא המרזב (ובפרט כשהוא בתוך עמוד קונסטרוקטיבי).

הפיתרון במקרה האחד, במגרש מישורי, היה חפירת בור לחלחול מי הגשמים. זו עבודה נוספת ומיותרת שיכלה להימנע אילו רק האינסטלטור היה מתקין את הצינור גבוה ב 20 ס"מ. במקרה האחר, המרזב "הכתיב" את גובה פני האספלט, וגרם לשיפוע חד של הדרך הסלולה הצמודה למבנה.

אז מה עושים?

עדיף לתכנן את הנושא הזה מראש, על ידי המתכנן, ולא להשאיר את גובה מוצא המים לתכנון על ידי הקבלן בשטח.

מבקשים מהמתכנן (אדריכל או יועץ אינסטלציה), שיכתוב את גובה מוצא המים המוחלט (גובה מעל פני הים) בתכניות במוצא של כל מרזב.

מה מרוויחים מזה?

ראשית – זה מחייב לתכנן את פיתוח השטח סביב המבנה. זה אומר חישוב הגבהים של הסופיים של הפיתוח, לרבות כיוון זרימת המים כדי לנקז את החצר שלכם (דבר שהרבה פעמים "שוכחים" לעשות).

שנית – במקרה שהבית בנוי במדרון, גובה מוצא המים משתנה בהתאם לתוואי השטח ולכן יהיו גבהים שונים לכל מוצא. בכך תוכלו מראש למנוע טעויות.

ובכל מקרה, עדיף מרזב גבוה יותר מאשר נמוך יותר.  

הערה חשובה:

יועצי הביסוס אינם "אוהבים" מים סביב המבנה, כדי למנוע שקיעות של היסודות וסדיקה בקירות (בפרט בקרקע שאינה מנקזת/מחלחלת = קרקע חרסיתית). לכן, במקרה זה, מוצע להוביל את המים באמצעות צינור שרשורי אל מקום בו יש שיפוע קל שירחיק את המים מהמבנה. אז, מוצא המרזב יכול להיות נמוך יותר מפני הקרקע, כי בכל מקרה, נרצה שהצינור השרשורי יהיה "קבור" באדמה.

לסיכום: כדאי וחשוב שגבהים מוחלטים של מוצאי המרזבים יסומנו בתכניות האדריכליות ו/או האינסטלציה.  

שוקת לקליטת מי גשם ממרזב:

מהאמור לעיל, הנחנו שמי הגשמים יישפכו בשפיכה חופשית מהמרזב. לאן הם יישפכו? האם על פני איזור מרוצף או שהם ישפכו לקרקע הגינה?

אם לאיזור מרוצף – ניחא, כי משם הם יזרמו בניחותא (וודאו שיש שיפוע מתאים בתכניות).

אבל אם המים ישפכו ישירות על פני הקרקע הגינה, בשלב מסויים, בגלל מהירות המים במרזב, ובמיוחד בימי גשם כבד, יהיה לכם "בור" בגינה באיזור הסמוך לו.

בהרבה במקרים המרזבים נמצאים בפינות המבנה, מעל יסודות. זה אומר שייווצר לכם מצב שיש בור בסמוך ליסוד, וכפי שכבר שכתבנו למעלה, זה עלול "לעזור" לשקיעת המבנה באותה פינה. זה בדיוק המצב שיועצי הביסוס לא אוהבים.

כדי לצמצם את הנזק האפשרי, כדאי להוסיף שוקת לקליטת מי הגשם מהמרזב. השוקת היא אלמנט עשוי בטון. אל השוקת אלמנט הזו יישפכו המים. היא "תבלום" את עוצמת "המכה" של זרם המים ומשם המים ימשיכו בשפיכה חופשית (בתנאי שתוואי הקרקע בעל שיפוע מתאים ומאפשר ניקוז האיזור).

השוקת הזו עולה עשרות שקלים בלבד וכדי שלא תצטרכו להתעסק בעוד משהו, חשוב שתזכרו לציין את הדרישה הזו במסמכי החוזה: בכל מוצא מרזב תונח שוקת מבטון.

בהצלחה