בטורים הקודמים סיפרנו על פיצוץ בצנרת המים בחצר בית שגרם לאובדן של 500 מ"ק.   

הצענו שבכל נקודות כניסת המים למבנה (ולא רק בכניסה למגרש), יהיה מגוף שיאפשר לנתק את הזנת המים לבית. 

לקח שני – חשוב שיהיו בידכם תכניות של תוואי צנרת האינסטלציה (וגם של שאר תשתיות) לבית. 

לקח שלישי – צנרת המים בגינה לא צריכה להיות עמוקה מ-0.5 מ' מפני הקרקע. במקרה של פיצוץ מים זה יאפשר לאתר את הנזילה בקלות יחסית. 

לקח רביעי – השתדלו, ככל שהדבר נתון בידכם, שתוואי צנרת המים יעבור בתוואי "מגונן" בלבד ולא מתחת למשטחי בטון יצוקים או אספלט. במקרה של תקלה, יהיה יותר קל לאתר את הנזילה, לתקן אותה ולהחזיר המצב לקדמותו, מאשר לחצוב את הבטון או האספלט. אם אין ברירה, כדאי שהצנרת תעבור בתוך שרוולים. לא לשכוח לשמור תמיד כמה אריחים בצד, למקרים האלו. 

מה עוד כדאי ללמוד מהמקרה הזה? 

תכניות עדות עדכניות: 
דיברנו כבר על תכנון האינסטלציה אבל לא מספיק רק שיהיו לכם תכניות לביצוע אלא צריך שיהיו לכם תכניות עדות. 

מה ההבדל? 
יש בצבא פתגם שאומר "כל תכנית היא בסיס לשינויים". ואכן בפועל, לפעמים עושים שינויים בשטח. 

במקרה שלנו, על אף שסומן בתכנית האינסטלציה מקום אחד בלבד, שמשם צינור המים נכנס למבנה, החליט האינסטלטור לבצע כניסה נוספת, במקום אחר, בצורה כזו שהוא חוסך לעצמו באורך הצנרת. 

מה זה אומר מבחינתנו? 

כאשר ביצעו מעקף לצינור הקיים שבו היה פיצוץ (באמצעות הנחת צינור חדש וחיבורו לקו המים), מתברר שרק חלק מהבית חובר למקור מים ואילו שאר הבית – נותר מנותק. 

למה? 

כי צינור המעקף, חיבר רק את נקודת ההזנה שהיתה ידועה על פי התכניות. היות שמהצינור המקורי (שעשינו לו מעקף) היתה יציאה נוספת אל תוך הבית, שלא היה ידועה (זו שחיבר האינסטלטור על דעת עצמו), חלק מהבית נותר ללא הזנת מים... 

זה אומר שמרגע זה צריך לחפש את נקודת ההסתעפות שחיבר האינסטלטור מהצינור המקורי ולהתחבר אליה. 

מה הלקח? 
לקח חמישי: לא מספיק שיש לכם תכניות מקוריות של המתכנן. צריך שהתכניות שבידיכם יהיו התכניות המעידות על מה שבוצע בפועל. בעת הביצוע כולם זוכרים את השינוי. כמה שנים לאחר גמר הבנייה, כשיש תקלה, אף אחד לא זוכר מה בוצע בפועל. 

מרחק הצנרת מקו הבית 
מה צריך להיות מרחק הצנרת מיסודות הבית? ולמה? 

ת"י 1205 חלק 0 – התקנת מתקני תברואה – כללי בסעיף 3.5.4 (מהדורה 2008) קובע ש"המרחק בין קווי הספקת המים לבין יסודות הבניין לא יהיה קטן מ 2.0 מ'. כאשר המרחק בין גבול הנכס לבין הבניין קטן מ-2.0 מ', יותקן קו הספקת מים אחרי שינקטו אמצעים מיוחדים בהתאם להוראות המתכנן". 

התקן מנחה באופן כללי, שקו הזנת המים, יותקן במרחק של 2.0 מטר לפחות (וקו ביוב – 1.5 מ') מיסודות הבניין. כלומר קו המים לא יותקן בצמוד למבנה. 

לכאורה זה נראה מיותר, כי מה זה משנה אם מרחק הצנרת מקו המבנה הוא עשרים סנטימטר או שני מטר? 

אלא מסתבר שזה ממש לא מיותר. מנסיוננו! בעת חיפוש אחר נקודת ההתחברות במקרה שלנו, ראינו שקו צינור מים יוצא מהמבנה ויורד כלפי מטה. הבנו שאם נמשיך לחפור ממש בסמוך למבנה, נמצא את נקודת ההתחברות (בין שני סוגי צינורות שונים). 

ברגע שחפרנו מעט כלפי מטה, לכיוון קורות הקשר, כדי לחשוף את נקודת ההתחברות, נתקלנו, ליד הקורות, בשכבת בטון. לא ממש שכבת בטון יצוק "בריאה" אבל שכבה עבה מספיק שכדי לעבור דרכה היה צורך לסתת אותה באמצעות פטישון. 

מה "עושה" שם שכבת הבטון, בצמוד למבנה? 

פשוט מאוד: שיירי טיח. טיח זו עבודה שמותירה הרבה פסולת בגלל גירוד הטיח בעת היישור. שיירי הטיח שמגורד מהקיר, נופלים ממש בצמוד לקיר הבניין ומתגבשים לשכבת בטון. אם השטח לא נוקה כפי שצריך (ובהרבה מקרים זה קורה) הוא מצטבר לשכבת בטון. 

אילו החיבור היה במרחק של 2.0 מטר מהמבנה, הוא לא היה מכוסה בשכבת בטון בצורה כזו. 

זו סיבה אחת לדוגמא, המסבירה את הצורך לשמור על מרחק בין קו המים (וגם נקודות ההתחברות) לבין יסודות המבנה. 

לקח שישי: להקפיד שצינור הזנת המים וכל החיבורים יהיו מרוחקים 2.0 מטרים מקו יסודות המבנה. 

התרעה על נזילת המים: 
אם יש לכם דליפת מים או פיצוץ מים בצנרת איך תדעו? 

כיום יש לכם שתי אפשרויות לדעת על פיצוץ בצנרת המים שלכם: 

- או כאשר אתם רואים "גייזר" בגינה הביתית שלכם, 

- או כאשר אתם מקבלים חשבון מים מנופח מאוד ובו דרישת תשלום עבור מאות קוב מים שהעשירו את מי התהום של המדינה. 

עד אז, אתם צריכים לשלם עבור ההוצאות הגבוהות של בזבוז המים. 

אז מה עושים? 

יש היום מערכות המותקנות בנקודת הזנת המים למגרש ש"יודעות" להתריע על דליפת מים לסגור, באמצעות ברז חשמלי, את הזנת המים לבית. 
איך זה עובד? 

המערכת מזהה סימני דליפה באמצעות זרימת מים קבועה לאורך זמן או לחילופין צריכת מים בשעות לא שכיחות, למשל 04:00 לפנות בוקר. מתוך הנחה שאתם לא משקים את הגינה בשעה הזו, אם המערכת תזהה זרימה, (ניתן להגדיר ולכייל), היא תנתק את את הזנת המים. 

במקביל, המערכת תשדר באמצעות sim data המותקן בה, למרכזייה של החברה המתחזקת, התרעה על מצב התקלה ואתם תקבלו גם הודעה לסלולרי שלכם. 

עלויות: התקנת מערכת מסוג זה עולה כ-2000 ₪, ודמי מנוי שנתיים לחברה עולים כ 600 ₪. 

יש אנשים שהעלות שווה להם. מצד שני יש אחרים, שבגלל דמי המנוי השנתיים לא מעוניינים במערכת. 

אולי כאן המקום לקרוא למי שעוסק בתחום, להרים את הכפפה ולפתח חיבור סלולרי או אלחוטי, כך שיפנה את הקריאה ישירות לבעל הסלולר ויתריע בפניו על התקלה, ללא צורך בחברת אחזקה. 

כפי שיש היום אפשרות לשלוט על המזגנים, תריסים חשמליים, תאורה ומצלמות מרחוק, מן הסתם ניתן לפתח גם ברז חשמלי שישלוט על צנרת המים בכניסה למגרש ויידע לדווח על מצב זרימת המים מצד אחד, ובעיקר על התרעה על צריכת מים קבועה בשעות לא סבירות. 

הטכנולוגיה קיימת, צריך רק מי שיחבר בין הקצוות. 

בהצלחה