מהו תא בקרה למשאבה? בשביל מה צריך אותו? מה כדאי להביא בחשבון בעת התכנון?  

לפעמים תרצו לבנות מרתף או יחידת דיור מתחת לבית שלכם. חוץ מכל השיקולים שאתם צריכים להביא בחשבון בעת התכנון, כמו: תחלופה של אוויר, תאורה טבעית במידת האפשר, מדרגות שיובילו אל המרתף, אתם צריכים לבדוק נקודה נוספת: 

גובה קו הביוב שאליו אתם צריכים להתחבר. אם אתם רוצים שבמרתף יהיו גם שירותים או מקלחת. 

מה זה אומר?  
בניגוד לצנרת מים, שבה יש רמת לחץ שתגרום למים לזרום גם כלפי מעלה, הביוב זורם זרימה גרויטציונית. זה אומר, שכוחות הכבידה גורמים למי הביוב, לזרום כלפי מטה במורד צינורות הביוב. 

אם קו הביוב העירוני, שאליו אתם אמורים לחבר את צנרת הביוב של המרתף שלכם גבוה מידי, (מן הסתם קו הביוב הוא תת קרקעי אבל יתכן שהוא גבוה מרצפת המרתף שלכם) איך תנקזו את השירותים או את המקלחת? הרי מי הביוב לא "יודעים" לעלות למעלה אל קו הביוב אלא רק לזרום אל המקום הנמוך יותר?  

אז מה עושים? 

משתמשים במשאבה, שתעלה את מי הביוב לשוחה גבוהה יותר, ומשם מי הביוב יתנקזו "כרגיל" בצורה גרויטציונית. 

קיימות שתי מערכות עקרוניות לשאיבה כזו: 

מערכת א', זולה ופשוטה: בתוך חדר השירותים של המרתף, בסמוך למוצא האסלה, מתקינים משאבה שמחוברת בצידה האחד לכל צנרת הביוב שבמרתף ובצידה השני לצינור ביוב שיוביל את מי הביוב השאובים אל תא בקרה "גבוה" יותר. 

ברגע שאתם מרוקנים את מיכל ההדחה של האסלה או שוטפים מים בכיור, מי הביוב זורמים למשאבה. יש משאבות שמתחילות לפעול מיד ויש שרק לאחר שהמיכל מתמלא (רלוונטי לשבת – יבואר בטור הבא), הן פועלות ומעלות את מי הביוב אל תא הבקרה הגבוה. 

היתרונות של מערכת זו – היא זולה, מהירה ופשוטה יחסית להתקנה, ומיועדת במיוחד למי שלא ביצע הכנה מלאה (כמו במערכת ב' שנרחיב להלן), ונזכר רק במהלך הבנייה שהוא מעניין בשירותים במרתף או שמצד שני, "נודע" לו שקו הביוב העירוני גבוה מידי והוא חייב משאבה כדי לנקז את הביוב. 

החסרון בשיטה זו, עקב מקרה שקרה אצל חברים שלנו: מישהו השתמש בשירותים אבל המשאבה היתה מקולקלת. היתה הצפה בתוך חדר השירותים ומי הביוב נשפכו לרצפת החדר. זה אומר שבכל המרתף היה ריח של ביוב. נחסוך מכם את התיאור. ממש לא נעים. 

במערכת ב' שהיא יותר יקרה ודורשת הכנה בעת הבנייה, מדובר על התקנת של תא בקרה מחוץ לבית שבתוכו תהיה המשאבה. תחתית תא הבקרה (אם מדובר במרתף תת קרקעי) היא כ 4-5 מ' מתחת לפני המפלס העליון. 

מי הביוב יזרמו באופן גרויטציוני אל מחוץ לבית לתוך שוחת המשאבה, כאשר צינור הביוב בקוטר 4" נכנס לתוך השוחה בגובה של כ-1 מ' (ביחס לתחתית השוחה) ושופך את מי הביוב לחלקה התחתון. 
ברגע שמפלס מי הביוב יגיעו לקו גובה מסויים, מצוף שנמצא במשאבה יפעיל את המשאבה (משאבה טבולה, הנמצאת בתחתית התא) שתעלה את מי הביוב (באמצעות צינור, בדרך כלל בקוטר 3") אל תא אחר "גבוה" יותר ומשם אל קו הביוב העירוני. 

מה עוד חשוב לדעת בעניין לגבי שיטה ב': 

איכות המשאבה: 

היות שאתם לא רוצים להתעסק בבור השאיבה הזה, חשוב לדרוש במסגרת החוזה משאבה איכותית ביותר. כמו שיש במכוניות – מכונית איכותית יותר ומכונית איכותי פחות, כך גם בעולם המשאבות.
הגנה נגד "שריפה" של המשאבה: 

סיבה שכיחה ל"שריפת" משאבה היא כאשר המנוע מקבל מתח אבל האימפלר (הפרופלור) לא יכול להסתובב. למה? כי מגבונים או חפצים אחרים נכנסים לתוך בית המשאבה ו"תוקעים" את האימפלר. יתכן שאתם תוכלו למנוע מבני משפחתכם מלהשליך מגבונים לאסלה, אבל לאורך שנים, לא בטוח שכל מי שיתארח בביתכם (ובשירותים) יימנע מזריקת מגבונים או חפצים אחרים. 

מה עושים כדי למנוע שריפת המשאבה? 

פשוט: עוטפים את תחתית המשאבה, במקום שאליו נכנסים מי הביוב ברשת לולים. הרשת תמנע מצד אחד כניסה של מגבונים אבל מצד שני המשאבה תאפשר למי הביוב ולמוצקים להישאב. 

מה עוד חשוב לדעת לגבי תא בקרה למשאבה? האם נדרשת מערכת פיקוד ולמה? מה לגבי שימוש במערכת הזו בשבת? האם למקם את תא הבקרה בחצר האנגלית? על כך ועוד – בע"ה בטור הבא. 

בהצלחה 

סוף מעשה בתכנון תחילה