בית ליד הים נראה "נוצץ" ומבטיח. וככל שהבית קרוב לים, לכאורה זה יותר טוב, כי מה צריך אדם יותר מנוף לים? 

מסתבר ש"לא כל הנוצץ – זהב". לפעמים הוא מחליד. 

סביבת הים היא אגרסיבית. בנייה קרוב לים, חושפת את הבית לרסס מי ים מלוחים שנישאים ברוח עד למרחק גדול מאוד. הכלורידים שבמלח "תוקפים" את הפלדה (וגם את מה שבתוך המבנה) ולכן צריך להגן על הפלדה ככל שאפשר מפני המלחים. 

מה כדאי לכם לדעת, אלו שבונים בתים צמודי קרקע קרוב לים? ומה זה "קרוב"? על איזה מרחק מדובר? 

סביבה ימית: 

כפי שכבר כתבנו, תקן 118 – "בטון: דרישות תפקוד וייצור" מגדיר דרגות שונות של חשיפה. בין היתר הוא מגדיר סביבה ימית ומחלק בין שני מקרים: בית במרחק של 200 מ' עד 1.0 ק"מ מהים, החשוף לרוחות מהים (דרגת חשיפה 5), ובית במרחק של עד 200 מ' מהים (דרגת חשיפה 6). 

מה המשמעות המעשית מהקרבה לים? 

חוזק הבטון: תקן 466 "חוקת הבטון: כללי" קובע שבטון בדרגת חשיפה 6 אינו יכול להיות בטון בעל חוזק - ב-30 (סוג בטון שכיח), אלא בטון בעל דרגת חוזק גבוהה יותר (ב-40). 

תכולת הצמנט בתערובת הבטון: בנוסף, בטון על פי ת"י 118 הנ"ל, צריך להכיל בסביבה ימית יותר צמנט ("מֶלֶט") לכל מ"ק (320 לעומת 270 ק"ג/למ"ק בדרגות חשיפה "נמוכות" יותר). 

לכם, הבונים, אין מה לעשות עם שני הנתונים האלו, אבל חשוב שהנתונים האלו יצויינו במסמכי החוזה, כלומר בתכניות הקונסטרוקטור. וזאת, כדי למנוע מהקבלן להזמין בטעות בטון שאיתו הוא עובד בשגרה (בטון ב-30 זול יותר מבטון ב-40), שלא יעמוד בדרישות המינימליות המחוייבות בתקן, (וכדי שלא תיגבה מכם תוספת תשלום). 

כיסוי ברזל הזיון: 

על הנושא הזה הרחבנו בטור הקודם, והסברנו שכיסוי ברזל הזיון בבטון מעכב את קצב החלודה. אם הדבר באוויר רגיל כך, על אחת כמה וכמה בסביבה ימית, שם רמת המליחות גבוהה הרבה יותר. 

עובי כיסוי הברזל בדרגת חשיפה 6 הנ"ל יהיה 50 מ"מ נטו ללא כל הפחתה. המשמעות היא שהקונסטרוקטור יצטרך לעבות את קורות הבטון או העמודים כדי לעמוד בכיסוי הברזל הנדרש בתקן. 
עד כאן לגבי הקונסטרוקציה מבטון. 

מה לגבי חיפוי המבנה? ומה עדיף: לחפות את המבנה בטיח חוץ או באבן? 

שני סוגי החיפויים הם שיקולים של אסטטיקה ותקציב. בכל מקרה יש להביא בחשבון בעת החיפוי את המשמעות של בנייה בסמוך לים ומה נגזר מכך. 

חיפוי מבנה בטיח חוץ:  

רקע: בכל מפגשי המישורים השונים של הטיח, מתקינים זוויות, כדי לקבל את פני הטיח בקווים נקיים וישרים. הזוויות האלו עשויות מפלדה מגולוונת, ולמרות זאת, המלח תוקף את הפח המגולוון, והזויות מחלידות תוך זמן קצר. מה לעשות? 

כדי למנוע את התופעה הזו, במקרה של בית מחופה בטיח בסביבה ימית, יש לדרוש (מראש) שפינות הטיח, יהיו עשויות מ-PVC. 

חיפוי המבנה באבן טבעית: 

במקרה של חיפוי אבן, יש שתי נקודות עיקריות שכדאי להקפיד עליהן: הראשונה: אבזרי התלייה והפרזול. השניה: סוג האבן. 

אבזרי תלייה: בדרך כלל משתמשים באבזרים מגולוונים לתליית אבנים: כגון: חוט מגולוון, ברגים, זוויות ושאר אלמנטים. תקן ישראלי (ת"י) 2378 חלק 1, "קירות מחופים באבן טבעית: אבן טבעית לחיפוי ודרישות כלליות ממערכת החיפוי", קובע בסעיף 2.1.3.4 לגבי אבזרי מתכת, ש"במערכות חיפוי של בניינים החשופים ישירות לרוחות מהים יש להשתמש בפלב"מ (פלדה בלתי מחלידה = נירוסטה) 316. 

מהי נירוסטה? ומהו 316? 

פלב"מ (נירוסטה) מוגדרת כסגסוגת ברזל שמכילה כרום בכמות של כ-12% מינימום ממשקלה. סגסוגת זו, המצפה את הפלדה, עמידה בפני חלודה, יותר מפלדה שעשוייה מסגסוגת של ברזל ופחמן (פלדה "רגילה").
מסתבר שגם בתוך הפלב"מ קיימות קבוצות שונות וזהו עולם שלם בפני עצמו. סוג של פלב"מ שכיחה היא 304. על אף שסוג זה יחסית עמיד בפני קורוזיה, לפלב"מ 316 יש תוספים שונים אחרים המגדילים את התנגדות שלה בפני קורוזיה הרבה יותר. 

לכן התקן מנחה להשתמש דווקא בפלב"מ זו (316). 

לסיכום נקודה זו: אי אפשר להסתפק בחוטי מתכת מגולוונת או אבזרים אחרים "סתם", ו"יהיה בסדר". המלח "אוכל" את הכל. 

חיפוי באבן טבעית:

גם אבן שבה תרצו לחפות את המבנה צריכה לעבור בדיקה כדי לעמוד בדרישות ת"י 2378 הנ"ל. התקן קובע, איזה בדיקות יש לבצע, כדי שתדעו שהיא תוכל לעמוד בכבוד בסביבה ימית, לאורך זמן. 

לסיכום: 

אם אתם רוצים לבנות בסמוך לים, הדרישות מהבית צריכות להיות גבוהות יותר. וודאו שהחומרים בהם צריך להשתמש בבנייה יילקחו בחשבון בעת התכנון, ויופיעו בתכניות ובהסכם עם הקבלן. 

***

בהצלחה 
בונים בכיף בתכנון תחילה.