אלי הראל מהנדסים
אלי הראל מהנדסים
אלי הראל מהנדסים

רשימת מאמרים

למה כדאי לעשות פוגות בריצוף?

צפיות: 11915

מה צריך להיות רוחב המישקים (הפוגות) בריצוף אריחי קרמיקה? כמה קרוב ניתן להצמיד את האריחים זה לזה? מה התייחסות התקינה לנושא זה? ומה עלול לקרות אם לא משאירים רווח בין האריחים?
נוסיף, למי שפחות בעניין, שלאחר שמשאירים מרווח בין האריחים בזמן הריצוף, הוא לא נותר ריק, אלא לאחר זמן ממלאים אותו בחומר הקרוי רוֹבָּה (ועל כך נרחיב בטור הבא).


ולענייננו:


לפעמים אני שומע אנשים שלא רוצים שיהיו להם פוגות בריצוף. כשהם נכנסים לבית, הם רוצים לראות את כל הסלון כמשטח אחיד, מרוצף ללא פסים בולטים לעין ומכריזים: "אני לא רוצה פוגות". לכן, הם דורשים מהקבלן להצמיד את האריחים זה לזה, כך שלא יישאר שום מרווח בין האריחים.


תקן ישראלי 1555 חלק 3 "מערכת פסיפס ואריחי קרמיקה לריצוף לחיפוי בביניינים: ריצוף" בסעיף 4.6, מנחה ש:"רוחב המישקים הרגילים בין אריחי הקרמיקה יהיה 3 מ"מ לפחות. באריחים שמקצועתיהם קטומים (בעלי פאזה בפאת האריח א.ה.) רוחב זה נמדד במישקים שמתחת לקיטום". רואים מהתקן שאין להצמיד את האריחים אלא יש להשאיר 3 מ"מ בין אריחי קרמיקה (לרבות גרניט פורצלן).


למה כדאי לשמור מרחק?


איכות האריח:
סיבה ראשונה שבגללה כדאי לשמור מרווח בין האריחים הוא בגלל איכות האריחים. אריחי קרמיקה, על אף שהייצור מדוייק יחסית, לרבות בחיתוך לייזר, עשוייה להיות בהם סטייה קלה. הסטייה היא לאו דווקא בפאת האריח אלא במישור פני האריח העליונים (גובה). פני האריח (בכל אחת מארבע הפאות) עשויים להיות מקומרים או שקועים (בשפה פשוטה: לאריח יש "בטן" באמצע או בפאות האריח). הסטיות קיימות בכל אריח באופן שונה ואין עקביות או שיטתיות בסטייה זו. הסטייה המדוברת היא מזערית, אינה נראית לעין רגילה, ומדובר בהבדל של פחות מחצי מילימטר בפני מישוריות האריח. אם באריח הצמוד קיימת סטייה הפוכה, ייווצר מצב שהסטייה המצטברת תהיה כפולה. את הפרש הגבהים הזה, של חצי מילימטר אתם עשויים לראות וגם להרגיש.
תקן 314 – אריחי קרמיקה: הגדרות, מיון, אופיינים וסימון" מפרט בטבלה 3 את הפגמים המותרים שיהיו באריח אחד, אולם אינו מתייחס לנקודה זו כפגם.
מצד שני, אם משאירים בין האריחים מרווח = מישק = פוגה של 3 מ"מ (לפחות), הסטייה במישוריות שני אריחים סמוכים, אם ישנה, מִטשטשת ופחות בולטת לעין, אם בכלל.
כדאי לדעת, שככל שהאריח גדול יותר, רמת הדיוק הנדרשת מגימור האריח וגם מאופן ההתקנה שלו יהיו גבוהות יותר.


התכווצות המבנה ורצפת הבטון:
סיבה חשובה לא פחות לשמירת פוגות ברוחב מתאים: בתקופה הראשונה לבנייתו של מבנה הבטון, הוא מתכווץ בגלל סיבות שונות. רמת ההתכווצות עשוייה להגיע ל - ‰3 (שלושה פרומיל שהם שלוש עשיריות האחוז). אם בנוסף לכך, יהיה הפרש טמפרטורות גדול מידי בין רצפת הבטון, לבין פני האריחים, ולאריחים לא יהיה מקום להתכווץ, תהיה בעייה. מצד שני, אם קיימת רובה בין האריחים, היא גמישה דייה כדי להתכווץ, המרחק בין האריחים יקטן, (ברמה בלתי נראית לעין).


נסביר במספרים: נניח שבנינו בית מבטון עם רצפה באורך של 10 מטר. הבטון מתכווץ בתקופה הראשונה 3 פרומיל, שזה 3 מ"מ לכל 10 מטר. נניח שריצפנו את השטח הנ"ל בריצוף ללא פוגות. שלד המבנה ירצה להתכווץ 3 מ"מ מצד אחד. מצד שני, אריחי הריצוף העשויים מגרניט פורצלן, הם קשיחים מאוד, כבר עברו שריפה בתנור, את ההתכווצות הם כבר עשו וכמעט שלא יכול לחוּל שינוי בגודל שלהם.


הבטון, לוחץ על האריחים על מנת שיתכווצו מצד אחד. אם יש חימום בבית, אריחי הקרמיקה, לא רק שאינם יכולים להתכווץ אלא רוצים להתפשט. נוצרים מאמצים גדולים בין הבטון לבין אריחי הריצוף בגלל הפרשי הטמפרטורות. אם המאמצים נסבלים – אריחי הריצוף יישארו על כנם, וכל צד יספוג את המאמצים. אבל אם לא, כל האנרגיה הנוצרת בגלל המאמצים תתפרץ. איך?


סיפר לי מומחה לאבן שבא לבדוק את אירוע כזה:


מעשה שהיה כך היה, שבדירה אחת בבניין מגורים מאוד יוקרתי, רצה בעל המאה להיות בעל הדעה ובוצע ריצוף ללא פוגות, על פי דרישת הדייר. באותה תקופה היה חורף קר מאוד ולכן הדייר חימם מאוד את הדירה שלו. בדירה בקומה התחתונה, הדיירים היו בחופשה ולכן דירתם היתה ריקה ואולי משמעותי מכל: הדירה היתה קרה מאוד. היות שבקומה העליונה, היה חימום, האריחים היו במצב של התפשטות. לעומת זאת, התקרה של הדירה התחתונה, שהיא גם רצפת הבטון, שעליה "ישב" הריצוף, היתה קרה ו"רצתה" להתכווץ.


כתוצאה מהפרשי הטמפרטורות נוצרו מאמצים אדירים, בין הבטון לבין הריצוף.


בערב אחד, קר במיוחד, ללא כל התראה, "אז בקול רעש גדול, אדיר וחזק" נשמע קול פיצוץ אדיר. לרוחב כל הסלון התרוממו שתי שורות אריחים. האריחים התרוממו לאורך ציר מרכזי אחד, כששורת אריחים אחת מתרוממת לעומת חברתה (בצורת משולש שווה שוקיים, כשהבסיס היא הרצפה). האריחים התרוממו עד לגובה של כ 5 ס"מ (במקום הכי גבוה), כך שניתן היה להכניס כמה אצבעות מתחת לאריחים.
למה? כתוצאה בין מאמצים בכיוונים מנוגדים נוצרה אנרגיה אדירה שהיתה כלואה עד לרמה שלא ניתן היה לכלוא אותה, והיא התפרצה והשתחררה בבת אחת בצורה של "פיצוץ", ברעש גדול והתרוממות האריחים.
המסקנה מהסיפור הזה: למרות שאולי זה נראה יפה, כדאי להשאיר פוגות בין האריחים, של 3 מילימטר לפחות.


מה עוד כדאי לדעת על הפוגות והרוֹבָּה – בטור הבא.


בהצלחה
סוף מעשה בתכנון תחילה.

קבצים מצורפים

 

x
הרשמה לניוזלטר

לקבלת מאמרים שבועיים בנושא תכנון הבנייה, מלאו הפרטים והמאמר וחומר נוסף בנושא בנייה יגיעו ישירות לאי-מייל שלכם.
*ניתן לצאת מהרשימה בכל עת